בירגו – לה ויקטוריוזה

כאשר איבדו הצלבנים את שליטתם על ארץ ישראל הם נסוגו בשלב הראשון לקפריסין ומשם עברו לאזור רודוס ביוון ובודרום שבטורקיה. צאצאי הצלבנים, ולמעשה אנשי המיסדר ההוספיטלרי, אבירי ג'והן הקדוש, פיתחו את האזור ואתו את כוחם הימי ואת עושרם הגדול. במאה ה-16 הצליח הסולטאן הטורקי, סולימן המפואר (בונה חומות ירושלים) לגרש את צאצאי הצלבנים ממקום מושבם ואלה עזבו על ספינותיהם ורכושם הרב והחלו בתקופת נדידה ברחבי הים התיכון וחופיו.
בסופו של דבר התיישבו באי הקטן מלטה והחלו לבנות את ביתם החדש – בעוד שהם אינם מוותרים על החלום לשוב לרודוס ולבודרום.
העיר אותה החלו לפתח במיקום החדש, היתה יישוב קטן, על לשון יבשה ומפרץ מקסים, בשם בירגו. (מלשון בורגו, עיר או מצודה, בורג' בערבית). הם העדיפו את המקום החדש על עיר הבירה העתיקה של מלטה (מדינה), גם מאחר ורצו לבנותיישוב חדש וגם בגלל קרבת המקום לים, בניגוד למדינה שנמצאת בלב האי.
לא עבר זמן רב והסולטן התחרט על שאפשר להם לצאת על כל רכושם ובעיקר על הצי החזק שלהם. בשנת 1565 הטיל צי טורקי אדיר מצור על מלטה ולמעשה על בירגו והמפרץ שלה.
האבירים, בעזרת התושבים המקומיים ובסיוע הביצורים המרשימים שהספיקו להקים, עמדו במצור והצי הטורקי נסוג, לאחר קרבות כבדים, אבידות רבות והרס ניכר. כאות הוקרה לעמידתה במצור זכתה בירגו בשם נוסף – לה ויקטוריוזה, או 'המנצחת'.
 במשך הזמן התפתחו על שני לשונות יבשה מקבילים לזו של בירגו ומשני צידיה, שתי ערים קטנות נוספות, שיצרו ביחד קבוצת התיישבות חשובה ביותר. לקחי המצור הגדול והתפתחות כלי הנשק הארטילריים ותורות הלחימה, הביאו את אבירי ג'ון הקדוש – או אבירי מלטה, כיום, לחזק את קווי הביצורים ולהרחיב אותם, עד שהקיפו את מרבית האזור המיושב, כולל שלוש הערים. הביצור הנוסף נקרא "קו קוטונרה" והוא כולל חומות, מיגדלים, מיצדיות, חפיר ושערים מרשימים. עבור הנהגת המיסדר הקימו האבירים מצודה מרשימה ביותר על קצה המצוק עליו נבנתה בירגו, מצודה שמשקיפה על המפרצים שסביב ועל וואלטה, הבירה החדשה, מעבר למפרץ.
אבירי מלטה סולקו מהאי ע"י נפוליאון, ששלט במקום תקופה קצרה ביותר. במשך כל תקופת השלטון הבריטי, שנמשך מן המאה ה-19 ועד שנות ה-60 של המאה העשרים, לא חזרו האבירים למקום. בתקופה זו התפתחה מלטה ואתה בירגו, למרכז ים תיכוני איסטרטגי, למספנות מפותחות ביותר ונמל טבעי מעולה. מעלות אלו הפכו, בזמן מלחמת העולם השניה, את הנמל ואת בירגו והערים לידה למטרה יום-יומית של הפגזות מן האויר של חילות איטליה וגרמניה. תושבי הערים בנו להם מיקלטים חצובים בסלע הרך של האי, שכללו מינהרות, חדרים, בתי חולים, מחסנים ואף כיתות בית ספר.
בשנים האחרונות הוקמה במפרץ של בירגו מרינה מודרנית פעילה ביותר.
כל אלה השאירו את חותמם הפיזי המרשים ביותר על בירגו – ויקטוריוזה וכן מסורות של עבודות יד, שירה ותהלוכות עממיות. העיר העתיקה היא כיום מקום מגורים למספר אלפי תושבים ואתר נעים, בטוח, נוח ומרשים לביקורים.
מלבד הבניה המיוחדת של בתי המגורים, הסמטאות ההיסטוריות והאוכלוסיה מסבירת הפנים, המבקר יכול לסייר בביצורים המרשימים, במוזיאון האינקויזיציה שממוקם בארמון האינקויזיטור הגדול, במוזיאון הימי החדיש שבנמל, במספר כנסיות גדולות ומרשימות, במוזיאון מלחמת העולם השניה הכולל סיור במערכות החצובות בסלע וכן בחלקים ניכרים מארמון האבירים המקורי.
כל זה מלווה באוירה ים תיכונית שלווה, בקשר נח מאד לבירה וואלטה (קשר בסירות קטנות במחיר של 4 יורו לאדם, או במוניות ואוטובוסים) ובמסעדות אפייניות מעולות, מבוססות על מאכלי ים ודגים ועל תבשילים ועוגות אפייניים למקום. מי שמעוניין ביום מרתק ומהנה, מבלי להילחץ ע"י אלפי תיירים וקבוצות מבקרים, חייב להגיע לבירגו-ויקטוריוזה. בנוסף לאתרים המומלצים, הוא יוכל גם לשוטט בגנים וברחובות, בתחושת ביטחון מלאה, לראות דייגים מוכרים את מרכולתם בלב העיר וליהנות מהנינוחות של התושבים.
העיר לא נמצאת עדיין על מסלולי התיירות המקובלים, למרות סיפורה המיוחד,  השרידים ההיסטוריים החשובים והמרשימים, המוזיאונים, המארינה ואפילו הקאזינו החדיש. מבחינה זו היא "נפלה קורבן" לעדיפות בשיווק שלקחה לעצמה עיר הבירה ולחולשה כללית של שיווק תיירות למלטה. זו אחת הסיבות הטובות ביותר להזדרז להגיע אליה, לפני שתתגלה ותוצף הן באלפי מבקרים והן בשינויים האחרים שבאים עם התיירות.